קבוצת וייס בעמ נ' תעשיית נעליים נגה-עינת בע"מ

פסק דין

בפני מונחת תביעה בסך 22,950 ₪ שהוגשה בהליך של סדר דין מהיר. כיון שתביעה זו נוהלה בהליך של 'סדר דין מהיר', פסק הדין יהיה מנומק בתמציתיות כקבוע בתקנה 214 ט"ז לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984.

רקע

קבוצת וייס בע"מ (להלן:"התובעת") הינה חברה העוסקת בין היתר בשיווק נעליים. תעשיית נעלים נגה – עינת בע"מ (להלן:"הנתבעת") הינה חברה שעסקה בשיווק ובמכירה קמעונית של נעליים. בתחילת 2004 התקשרה התובעת עם הנתבעת בהסכם למכירת נעליים המיוצרים במפעל ששמו "נעלי אוריקס". במהלך שנת 2004 הזמינה הנתבעת מהתובעת נעליים במספר הזמנות ובסכומים שונים כ"א. הזמנה מיום 10.11.04 בסך של 7,662₪ בוטלה ע"י הנתבעת, והנתבעת ביקשה להחזיר את הסחורה לתובעת. לטענת התובעת נעליים אלה יוצרו במיוחד עבור הנתבעת משכך לא היה באפשרותה לקבלם חזרה ולא הסכימה לכך.

בשנת 2003 הנתבעת קיבלה הסמכה ל -ISO9001:2000 (מערכת לניהול איכות), ועל מנת להמשיך ולהסדיר את ההתקשרות עם ספקיה שלחה לספקים מכתב ובצרוף הסכם המעגן את התנאים המסחריים בין הצדדים. הסכם נשלח גם ל"נעלי אוריקס". מייד לאחר שליחת ההסכם ל"נעלי אוריקס" התקבלה הודעה מאת מר חנן וייס, מנהל התובעת, בו התבקשה הנתבעת לפתוח כרטיס על שם התובעת במקום "נעלי אוריקס". הנתבעת ביצעה את בקשת התובעת.

התובעת חתמה על מסמך התנאים המסחריים/ההסכם זהה לזה שחתמה "נעלי אוריקנס". היחסים בין הצדדים המשיכו להתנהל ללא שינוי, כולל שם נציג הספק בשם איציק שהיה גם נציג "נעלי אוריקס". להבנתה של הנתבעת ומשלא נאמר לה אחרת – התובעת נכנסה בנעלי הספק "נעלי אוריקס". אותה העת נותר הספק "נעלי אוריקס" בחוב כלפי הנתבעת בסך של 12,022 ₪, בגין זיכוי כפול שקיבל בשוגג מידיה. התובעת הכירה בחוב זה משכך המשיכה לספק לנתבעת סחורה עד גובה החוב ולא דרשה תמורתו.

המחאה בסך 2,303 ₪ בגין חוב נוסף נשלחה לתובעת שלוש פעמים בדואר רשום, דבר הדואר חזר וההמחאה לא נפדתה. סכום זה אינו שנוי במחלוקת.

הזמנה מספר 865 בסך 6,038.98 ₪ והזמנה מספר 867 בסך 3,867.17 ₪, סופקו לנתבעת לא תאמו את הסחורה שהוזמנה על ידי הנתבעת לעניין הפריטים והן לעניין המחיר. משכך הנתבעת פנתה בעל פה ובכתב אל התובעת בבקשה למשוך את הסחורה. בקשתה לא נענתה והסחורה עדיין נמצאת במחסני הנתבעת.

ביום 29.12.09 התקיים דיון בפני, מר חנן וייס העיד מטעם התובעת והגב' פולישוק ארדיטי נוגה מטעם הנתבעת.

ביום 21.01.10 הוגשו סיכומי התביעה וביום 01.02.10 סיכומי הנתבעת.

דיון

אין מחלוקת כי הנתבעת קיבלה נעלים כפי שפורט בחשבוניות התובעת שצורפו לכתב תביעתה. הנתבעת נאחזת בשלוש טענות עיקריות:

סכום בסך 12,022 ₪ שולם ל"נעלי אוריקס" – וכנגד כך סיפקה התובעת סחורה לנתבעת, התובעת הכירה בחוב במשך תקופה ארוכה ולא טענה דבר לגביו.

2.אין מחלוקת כי קיים חוב נוסף בהיקף של 2,234 ₪ ואשר לא שולם לתובעת.

3.בסחורה שהתקבלה ולא תאמה את ההזמנה והמחיר שסוכם בגינה, נדרשה התובעת לאסוף חזרה.

טוענת התובעת כי אין קשר בינה לבין "נעלי אוריקס" וכי היא לא נכנסה בנעליה, כל אחת מהן בעלת ישות משפטית נפרדת. ומשכך לא יכולה הנתבעת להשית חוב שבינה לבין "נעלי אוריקס" במאזן החובות שבין התובעת לנתבעת.

לשיטתה הנתבעת הייתה צריכה להבין ולדעת מתחילת ההתקשרות שבין הצדדים (תחילת 2004) כי מדובר על ישות משפטית נפרדת לזיכויים ולחיובים.

התובעת לא הודיעה לנתבעת כי מדובר על ישות משפטית זהה או כי נכנסה בנעליה. הנתבעת שיערה שכך הדבר, ולא טרחה לברר זאת מול התובעת, מכאן שהסכום 12,022 ₪ עליו טוענת הנתבעת כי שולם ל"נעלי אוריקס", לא שולם לתובעת והיא חבה בגינו.

לטענתה השנייה של הנתבעת כי הסחורה שסופקה אינה תואמת את ההזמנה או המחירים שנקבעו, מאשרת התובעת כי זכותה של הנתבעת להשיב סחורה אך לא חודשים ממועד אספקתה.

לעניין המחיר החדש של הפריטים התובעת אינה חולקת על טענת הנתבעת כי המחירים השתנו אך מציינת כי מחירון חדש הועבר לידי הנתבעת קודם ההזמנה.